ורק ה’ אינו שמח במפלת הרשעים כי גם הם מעשה ידיו, ולכן לא הרשה למלאכי השרת לומר שירה כשטבעו המצרים, אך נתן לנו את הרשות לשמוח בכך, כטבעו של כל יצור אנושי.
אכן בנפול אויבך היהודי אל תשמח, אך בגוים הרשעים נאמר “ואתה על במותימו תדרוך”.
הפתגם אומר כי בעזרת השם יתברך אפשר לעבור גם את הים, ובלי עזרת השם יתברך אי אפשר לעבור אפילו את פתח הבית.
פרנסים חדשים בוילנא, רצו לתקן תקנות, הגאון אמר להם שיקראו לו אם יתקנו משהו חדש אבל על משהו ישן שלא יקראו לו.
הם תקנו שלא נותנים צדקה לאדם שבא מחוץ לוילנא,לטובת העניים בוילנא, וקראו לגאון.
הוא קרא את התקנה ואמר להם “מדוע קראתם לי על תקנה ישנה”, הם תמהו, והוא אמר “הרי תקנה זו כבר היתה בסדום”…!
כשאדםהגון מבקש ממך צדקה, זו זכות עבורך. זה אומר שאתה רצית לתת צדקה ולכן שלחו לך את המצוה הזו, או שאתה צריך אותה להצלתך, והיה מגיע לך להנצל.
ימי ספירת העומר, עיקר העניין שלהם הוא הזהירות בכבוד הזולת. 49 יום בגימטריא “לב טוב” שחז”ל אמרו שלב טוב כולל הכל. צריך להיות מאוד זהיר בכבוד הזולת.
קבצנים ועניים הגונים או ספק הגונים (להוציא את הידוע שאינו הגון) שמבקשים צדקה, חובה להתייחס אליהם בכבוד ולתת כסף, כי הם קרובים מאוד לה’ ואם תפגע בהם תביא על עצמך צרות.
אם אתה בעל עסק, אתה חייב שהעניים ירגישו נח לבוא אליך לחנות.
יש מי שמשמחת אותו שתיית יין והנאות העולם הזה, ויש מי שמשמח אותו לעשות מצוות, צדקוֹת ומעשים טובים.
הראשון אף פעם לא מסתפק במה שיש לו ותמיד חושב שמגיע לו עוד, וכואב לו לתת לאחרים.
השני תמיד שמח, מרוצה ממה שיש לו, ואוהב לתת, כי הוא מבין שזה לא שלו אלא שמחובתו לתת את הצדקה כי הכל של ה’.
הפתגם אומר “הסימן לבנים הכשרים, הבושת הניכר על פניהם”. אם ילד הוא ביישן כנראה שיש לו מידות טובותוטבעים טובים.
בחסות הלכות תפילין – אתר ילקוט יוסף
אדם צריך להאמין שה’ לא צריך ממנו כלום,אלא הוא צריך הכל מה’, ושהוא בהחלט תלותי בהשם יתברך.
אם ה’ לא רוצה – אין פרנסה, אם ה’ לא רוצה – אין בריאות, אם ה’ לא רוצה – אין חיים.
חייבים להרגיש ולדעת זאת כדי לזקוף הכל לזכות השם יתברך ובכך להנצל מ”כוחי ועוצם ידי” ומהגאוה השולטת בדור הזה היטב בעוונותינו.
תפילה צריכה להיות בשמחה חוץ מהוידוי ונפילת אפיים שיהיו בלב נשבר.
ואמנם יש שכתבו שעדיף לב נשבר בכל התפילה,אך האמת היא שתמיד עדיפה תפילה מתוך שמחה, שהסברא אומרת שהמבקש מהמלך צריך להופיע לפניו בשמחה.
אךבודאי מדובר בשמחה הבאה מתוך ענוה ולב נשבר על עוונותיו, ולא מתוך גאוה וקלות ראש.
הפתגם אומר “אם תרצה להנקם מאויביך, תקן אתה את מידותיך”.